<h1>תשובות לרבינו נטרונאי גאון</h1>
<h2>דף כח:</h2>
אמר רב יהודה בר שלמיא משמיה דאבא האי מאן דכאיב ליה עינא. כגון רירה דמה ודמעתא קדחא ותחילת אוכלא שרי לאסויי בשבתא. סוף אוכלא דהוה פצוחי עינא אסור.
<h2>דף לה.</h2>
אשת נוכרית מותרת לעשות את החלב ואת חמאתו. וגוי אסור לצלות בשר או דגים ושכר גוי מותר. אין מעמידין בקיבת נבילה ובקיבת שחיטת נכרי...
<h2>דף לח:</h2>
תוב שאילו קמיה אהיני שליקי יש בהם משום בשולי גוים ואמ' לא. מאי מברכין עליהם ואמר בורא פרי העץ.
<h2>דף סט.</h2>
השרצים והנכוש והחגב משערינן אחד מאלף. אבל שרצים משערינן אחד מחמש מאות. ואם המשקה סרוח אפילו יותר מכשעור אסור. חביות שיש בו משקין בין יין בין שמן בין כל משקין ונפל לתוכו שקץ או עכבר שעורו אחד מאלף וחביות לה משקין מותרין. פחות מאלף אסורין. והחביות והמשקין. ואם בקש לטהר את הכלים מכניסן לכבשן עד שיהו כבתחילה. ואם נפל שרץ בשמן מותר להדליק ממנו בבית הכנסת.
<h2>דף ע.</h2>
ספק ביאת גוי לגבי אוצר לא חיישינן מידי. וה"מ במדינה ובחביות. אבל בקדירות וכל דכוותייהו חיישינן לאלתר. ספק מגע גוי בחביות פתוחות חיישינן סתומות לא חיישינן.
<h2>דף עג:</h2>
ותוב שאילו קמיה כל איסורין שבתורה במשהו כרב ושמואל או בנותן טעם כר' יוחנן וריש לקיש ואמר [מד]איצטריך לו[ן] למימר אמ' רבא ח(ו)מץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב (דהא נמי) [בהא ניהו] הילכתא כרב הא [שארא] הילכתא כר' יוחנן וריש לקיש [בנותן טעם].
<h2>דף עה:</h2>
בפיסחא לא צריכי מאני טבילה כגיעולי גוים הוי.
